מנדלסון כותב: "והיה כאשר חנן לי ה' ילדים בנים זכרים והגיע העת ללמדם תורה ולשננם דברי אלהי' חיים ככתוב הואלתי לתרגם את חמשת חמשי התורה בלשון אשכנז המסולסל והמתוקן כפי אשר הוא נהוג בימינו לתועלת הילדים הרכים... והנה הקרה ה' לפני את הרב מוה"רר שלמה נ"י מדובנא... וכאשר ראה הרב הנ"ל את תרגום התורה שבידי מצא חן בעיניו ויכשר לפניו ויבקש מאתי לתת לו רשות להדפיסו לתועלת התלמידים, אשר חלק להם אלוה בבית משל ומליצה. נעניתי לו ראשי אבל בתנאי שישים עיניו ולבו להעיר על כל מקום אשר הכרעתי בתרגומי דעת מפרש ממפרשי' הקדמוני', או אשר נטיתי מדעת כלם לבחור לי דרך אשר נאות ומסכים לדעתי עם דרכי הלשון, המשך הענין או הנחת הטעם ויסודותיה, על כל אלה ידרוש ויחקור וישא ויתן עמי ויכתוב על ספר והיה' לבאר הכתובי' בלשון קל להכין לכל קורא. ואף גם זאת הבטחתיו הבטחה נאמנה להיות לו לעזר בחבור וכתיבת הבאור ההוא, כאשר תשיג ידי. ועוד תנאי אחד התניתי עמו שישתף את אחי הרבני מוהר"ר שאול נ"י במלאכת הדפוס והגהה הנכונה, וחלק כחלק יקחו שכר עמלם... לא עלתה על דעתי מראש, אף לא קויתי להשיג בצע כסף או תועלת כבוד במלאכה זו, ולא רציתי להקרא שמי עליה, לולי בקש מאתי הרב הנ"ל לעשות כן, למען רבות החושקים בו..."