האמונות והדעות
"והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת/ יראת-יי היא אוצרו" (ישעיה ל"ג)
המלצה ושיר.
בסוף הספר, מודה בן זאב ל:
* ר' נחמן עביד משרים בק"ק פלאצק - אצלו למד, "ומנעורי כאב גדלני".
* אלכסנדר זיסל הלוי, חותנו, על ש"האכילני ומכוסו שתיתי... למען הקל ראשי מכובד עול התלאות לבקש אחר מזון... לבלתי הצריך אותי לחיות נודד ללחן..."
* איסר בנה' סיני כ"ץ נ"י מק"ק זאלשיץ, "כי כאשר נכסוף נכסתי... על הספר הזה ולא מצאתיו, והוא שאל אותי הספר הזה בכתיבת ידו והרעני לפרש לו הדברים החמורים ואני באתי אחריו ומלאתי דבריו כיד אלוה הטובה עלי..."
* מאיר איגר מק"ק גלויגא רבתי, אשר האיץ בו להביא את הספר לדפוס.
קהל היעד העיקרי על פי וייזל, שכתב המלצה לספר: 'אנשי מחקר' שהתרחקו מן הדת. אמנם יקראו בו גם משכילים שאמונתם איתנה: "מקצת בני אדם יראי ה' אוהבי המחקר, אשר שקלו על מאזני דעתם כל דברי תהפוכות ודברי און אשר מעולם, ושמו בה' מבטחם... לא יזיקום דברי הספרים שכתבו אנשי אמונה, שבכל מחקריהם דבקה נפשם אחרי ה' ואחר דבר קדשו, ומשען להם יהיו, בראותם כי כלבבם כן לב המחבר".
וייתכן שיקראו בו גם "מקצת בני אדם שכפי דרכם הם שונאי המחקר וההתבוננות באמונות ובדעות לא נסו ללכת באלה", אך הם "לא יבינום".
אולם קהל היעד העיקרי (ע"פ וייזל) הוא אחר: "לאנשי מחקר אשר נזורו אחור, ומה' יסור לבם, אולי ייטיבו ספרים כאלה, אם יראו כי מחשבות און שגרמו להם להפיל אמת ארצה, כתובים על ספרים שחברו גדולים חקרי לב, ובכל זאת מחבריהם לא משו מיראה וחכמה. אז ערער יתערער לבם, ויבושו מגאותם, ויאמרו אולי מבטחנו שוא, ועצת שכלנו נשענו עליה הבל, ויעזבו דרכם וישובו אל ה'."
וייזל מוסיף בסוף המלצתו: "כללו של דבר כל הנכנס לחקור חקירות כאלה צריך שתהיה אמונתו קודמת למחקריו, ואם אין זאת גם אם לא יקרא בספרי המחקר המכשלה קרובה אליו...".
לפי בן זאב בהקדמתו: את תוצאות העיון המעמיק בספר "חקקתי על ספר לזכרון לי ולאנשים בגילי... לא עשיתי זה המעט מזער, כי אם להועיל בהם אנשים המתחילים בעיון, היות להם פרושי להקל מטורח ומורה דרך לגיה עיניהם מבלי הפליג ברוב ספרי המעיינים, ולא לאנשים אשר עשר ידות להם בחכמה ובתבונה, ובכל מעשי חרש וחושב והם יודעים יותר ממני! אכן אל המתחילים יהיה להם פרושי זה כנגה שביב באישון חשך. אך בוזי החכמה כי לבם מרעת נבער, דברי למו כאבוקה ביד עור."
כפי שמציין בן זאב בסוף הספר, כשמודה למאיר איגר: "כי זה ארבעה שנים אשר חברתי הפירוש הזה בהיותי בין עשרים לאחד ועשרים שנה לימי חיי, והייתי תמיד מתעצל וטומן יד, ונסוגתי אחור מלהביאו בית הדפוס (לכמה טעמים כמוסים), ובהיותי אתו עמו במחיצתו, נודע לו ממני ומפרושי, וקריתי ושניתי ושלשתי עמו דברי הספר כי תאב מאד ללמדם, והצעתי לפניו הרבה מפרושי מצאו חן בעיניו, והעירני וזרז אותי מאד מאד, ולהביאו לבית הדפוס, ותמך את ידי בידו, ותושיע לי ימינו ועצתו עמדה לי...".
עותק הספריה הלאומית. קיים עתה עותק דיגיטלי באתר של הספריה הלאומית.
נטלי:
צולם ע"י אורית, 5.06.
IUL
Bibliography of the Hebrew Book
ספרייה לאומית: S 22 V 13167
המחבר המקורי: סעדיה גאון.
הסכמה: נפתלי הירץ וויזל.
הוחלט: שייך.
4.07: רשימת חותמים מראש.