ספר דרך ההשגחה
סעדיה גאון: האמונות והדעות
חובת הלבבות
Maimonides, Moses, משה בן מימון: מורה נבוכים
ספר הכוזרי
"התנצלות המחבר"
סעדיה גאון: עמ' כב
"אחרי רואי דברי הרב חובת הלבבות, שהזהירר מאד על חיוב החקירה לדעת בוראו, ולא יספיק אונה לב'... אמר בשער הייחוד..."
"והוסיף הרב מורה נבוכים..."
ספר הכוזרי לא מוזכר בפרוש אך צוין בהקדמה: "כאשר יבואר בסמוך מאמר החכם למלך כוזר".
קהלת: למשל בהקדמה.
מצוטטים מקורות יהודיים רבים.
כרכים אחרים שתוכננו: ראו כותרת. לפי מידע מספרות משנית: לא יצאו (ראו הערות החוקר).
נוסח כתיבת התאריך: בשנת ה' ישגיח דרכי ליצירה
תוכן העניינים מופיע בעמוד השער (חלוקת הספר ל"נתיבות", מעין פרקים).
כמו כן, מאחורי עמוד השער ישנו "מפתח למצוא דברי חפץ" - תוכן עניינים מפורט המסודרר ע"פ נושאים.
המחבר כותב בהקדמתו: "הסכמות הרבנים אנשי השם" יופיעו לאחר הדפסת כל חלקי החיבור.
ב"התנצלות המחבר לעין הקורא", פונה המחבר אל "קורא נעים" .
שם: "ואמרתי שבתועלת מאמר זה מצאתי תרופה לארוכה לפחותי ערך עיון השכל כמוני. באשר שחכם השלם לא אמר שיתחייב לנצח האפיקורס, והניצוח לא יתכן זולת בראיות מופת חותך, וזה דבר קשה מאד בחכמת אלהות. מלבד שצריך בינה יתירה וידיעות הרבה, לעשות מופתי אמתים כאלה, גם ישנו דברים שלא יצליח בהם מופת חותך כלל... לבטל מופתים כאלה צריך ג"כ ידיעה ועיון החקירה, ולעיין בחבורי קדמונים אין יד כל אדם מגעת לעמוד עליהם, באשרר המה יוקר המציאת וההבנה. שקצרו בלשונם והעלימו דבריהם במלות זרות מלשון הפילסופי', כי בימיהם לא נתפרסום חכמה זאת, זולת בין החכמים, ולא הי' להם להלחם מלחמות ה' זולת נגד נבונים וולהם די ברמיזה. אבל בזמננו שנתפרסום חכמה זאת, גם לאנשי פחותי ערך בכל לשונות הגוים עד שבני עמינו ישפיקו בילדי הנכררים, ושגו לחקור על אמתת אמונתנו, בספרי פילסופי' הנפסדים מחכמי נכר. ועליהם נאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות, באשר שיעעלימו האמת ויכשילו בחלקלקת לשונם. ואלה תלדות פרץ, רבים חללים הפילה מעם ה', אשר נפלו ביד משחית להשחית האמונה, וישכח ישראל עושהו. לכן קמתי אני צעיר שבצעירים ותלמיד מתלמידיהם, להיות מבעלי אסופות אמונה בחקירה, לחוקקם בעט סופר לסעד לבבי, למשעון לבב אנוש כערכי, לגדור פרצה זאת. ... אבאר...בשפה ברורה ובדברים נעים להבין לכל יודעי ספר".
גם: מעין הוראות קריאה לקורא: "לכן אבקש ממך [הקורא] לתועלתך לקראו על סדר המסודר."
וכן, פונה כך אל הקורא: "ובהמצאך בו דברר בלתי מתוקן, תדונני לכף זכות, כי השגגה היא בטבע אנושי. ואם תמצא בו דבר שקדמני אחר, ולא זכרתי שם בעליו, אל תאמר גנוב הוא אתי... דע שאין לי בית מלא ספרים... אפשר ששכח לבי מה שראו עיני, ונעלמו דבריהם בזכררוני, וכשחזרו ונתגלו בלבי, אמרתי אני היום ילדתיהו..."
עותק בספריה הלאומית
נטלי:
Fürst 1960 (II, p. 90)
IUL
ספריה לאומית: S 70 A 201 (ואחרים). צולם ע"י אורית.
לפי IUL, שם המחבר אינו וודאי. הקטלוג מסתמך על "פרידברג, ד, 1117".
פירסט מציין כי ספר זה תוכנן כחלק ראשון מתוך כ- 11 של "הישר מרדכי". הוא מפרט את תוכן הספר, ומציין את שמותיהם של יתר החלקים, שלא ראו אור.