המחבר עוסק בחשיבות החכמה: "יבינו המביני' וילמדו התלמידים להיות כי כל מה שברא הקב"ה בעצמו לכבודו ברא: אף כי האדם מחבר ברואי' התחתונים: ולדעת חז"ל האדם הוא מבחר ממלאכי' אין טוב שתהי עבודת ה' בלב האדם מצות אנשים מלומדה. אך טוב לו שיבין יחוד הבורא בשכלו: וכיתברר לו משכלו אהבת האל יותר ממ"ש:" (עמ' [4]). "... שהנה בוודאי כל חכמות היו לפנים בישראל וכאשר רבו הצרות ונתמעטו הלבבות כתב ברבינו הקדוש סדרי המשנה שהוא פי' המצות המעשיות ולא חש לכתבו על ספר האמונות הראויות נראה מזה שהידיעה המעשיות יותר הכרחית והשלישית שמצינו בחיפוש שיותר נערכים בעיני ההמון המשתדלים במעשי' והמשתדלים בלמוד העיונית... שבעלי העיון יותר קרובים ואהובים למעלה מבעלי המעשים ע"כ דברי מהר"ש ולפי דעתי שניהם כא' טובים ..." (עמ' [24-23]). בפתח החלק העוסק בדקדוק עברי מוצגת ההצדקה הבאה: "אחרי אשר ראיתי כי חלק הדקדוק הוא חלק גדול מחלקי התורה היא המיישרת הקריאה הנכונה בתורתינו הנעימה היא המלמד' לאדם דעת לתת לפשעים ערמה ולנער דעת ומזימה היא המבארת כל פסוקי המקר' בשרשיה ושימושיה נקודה וטעמה כי גם כל כדורש עמוק מדבריהם ז"ל במדרשי אגדה מה שדרשו מפסוקי המקרא הם מבוארים על ידה היא התיר כל קושי' ... על מציאות התרוה שבעל פה היא מאירת עינים בכל מפרשי התורה כר"שי ואבן ערא ורד"ק והמזרחי לכן בקשתי למצוא דבר חפץ להפיק רצון תלמיד בזמן קצר כאמרם ז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה ויגעתי ומצאתי דרך סלולה חלק מעט הכמות ורב האיכות כולל כמעט כל כללי ספרי הדקדוק המחוברים בו... ועל ידי זה נקל להם ללמוד ולהגיע אל תכלית החכמה הזאת בשנים ושלשה חדשים בכל הספרים לכך ראיתי לסדר פה הידיעות בתחילה:" (עמ' [39-40]). בהמשך הוא מציג ידע על דקדוק עברי: אותיות, ניקוד, תנועות, בנינים, גזרות, פעלים. ארבעת העמודים האחרונים של הספר כוללים לוח פעלים.