נושא שמעסיק את המחבר בספר זה הוא <ins>המליצה בלשון העברית</ins>. בין היתר, הוא מבקר את היעלמותה של המליצה מן העם ושיבוש השפה העברית, הרווח לדבריו בימיו. הוא מבקר מגמות נפוצות בנוגע לשימוש השפה העברית. בפנייתו אל יעקב ששפורטס בתחילת הספר כותב: "כמוכם ידעתי גם אני, מה רבו היום עלגי לשון ואין בינה המתפרצים לעלות הרי השיר והמליצה ואיש איש מתנשא לאמור אני אמלוך בראש ההר הטוב הזה ולנו בגבעה או ברמה... אמנם שבתי ואראה איכה אלה המליצים לצים והשרים שורים יתעו את רוח בנינו... טועים ללמד לבני יהודה לשון ומליצה גם עקבותיה ושביליה להם לא נודעו, חוקות הדקדוק לא ידעו, לשון למודים לא שמעו, ואופני מליצה העברי' לא ראו, על כן אור לא נגע להם ובשפתם אופל ולא סדרים. הוי הקוטפים אנה ואנה מקראי הכתובים ויחברו אותם בחזקה ויאמרו לדבק טוב הוא, והי' כל הנשאר בציון והנותר בירושלים, לא ישמע ולא יבין כי ידברו אליהם. כל עוד נרבה לכתוב מקראי הכתובים, כן ירבה וכן יפרוץ תהלתינו ושפתינו אתנו מי אדון לנו..." <ins>בלשון פולמוסית</ins> אומר: "אל תאמינו לאלה המתעים, כי גם המה תעו. נחלת המליצה רבה וגדולה ואין ערך אל הודה ויפיה... <ins>לכו בקשו ודרשו נא מעל ספרי תנ"ך מערכת המלים ומענה לשון</ins>, התבוננו נא איך העתיקו המה הקדושים אשרר בארץ מחשבת לבבם ויתנו להן תבנית..." שיר זה של פרידריכספלד עוסק בענייני <ins>פוליטיקה</ins>. לאחר תיאור רעות המלחמה והכמיהה לשלום, באים דברי תהילה ושמחה על השלום שבא לארץ. בשיר הוא מביע הזדהות עם משאלותיו של העם ההולנדי לחדש את פעולת הסחר הימי שלו (בעקבות המלחמה נגד אנגליה וספרד (לצד צרפת)). "ועתה חזק ואמץ עם נאמן/ שלח אניותיך קדמה וימה/... שוב בטח, והתענג על רוב שלום." (בית כג) המחבר <ins>משבח את נפוליאון, ומהלל את צרפת על השוויון שהעניקה ליהודים</ins>: "בשורך היהודים האומללים/ הן אז גם את בריתך יעקב זכרת/ ותאמרי: אל לכם פחים חחים/ אמנם שבו אתנו שבת אחים." (בית יד)