שירי תפארת א
א' הכהן: כהנת אברהם.
תנ"ך
הן בהקדמת המחבר והן בהערותיו מצוינים בפירוש המקורות מן התנ"ך.
ספר כהנת אברהם (ונציה תע"ט) מוזכר בעמ' [18] בהקדמה.
בנוסף לתנ"ך, וייזל מצביע על מקורות אחרים אותם הכיר. בהקדמה [עמ' 2, 3] הוא עוסק בנפוצותו של השיר בין כל התרבויות ומציין שגם בין עמים ש"אין להם לא כתב ולא ספר...טרם יצאו לקרב ישירו בשירים... כמו שספרו לנו קאלומ"בוש וחבריו מוצאי העולם החדש, וכאשר ספר לנו בדורנו רב אנית מלך ברי"טאני השר קא"קש וחבריו, מוצאי האיים הדרומיים בקצות הארץ". הוא מצביע גם על "שירי הומי"רוס ואנק"רעאן ליונים... שירי הא"ראץ וביר"גיל לרומים... וביותר בממלכות האי"רופי... קצתן [של השירים] מלאים הזיות והבלים ששרו לשקוציהם בחרו בם..."
קלופשטוק: Messiade.
Herder, הרדר: Vom Geist der Hebräischen Poesie.
קלויזנר, א', עמ' 137 - 138
שאנן, א', עמ' 64 והלאה
קלויזנר, בהתבססו על מייזל (Wolf Aloys Meisl, Leben und Wirken Naphtali Hartwig Wesselys, Breslau 1841), משער ש"וויזל נתעורר לכתוב אפופיאה כזו על-ידי הרדר. ואמנם, דבריו של הרדר בנידון זה כאילו קוראים לוויזל לחבר חיבור מעין 'שירי תפארת'. בחיבורו הגדול 'על רוח השירה העברית'...שיצא בשנות 1782 - 1783, כשנתיים קודם שניגש וויזל לכתיבתם של 'שירי תפארת' - אומר הרדר כדברים הללו: 'תמהני, שלמרות מה שכבר יש בלשוננו כמה וכמה שירי-גיבורים בעלי תוכן עברי, עדיין אין לנו אפופיאה על משה...' "
מקור נוסף שקלויזנר מציין הוא ה"מסיאד" של קלופשטוק, ומוסיף כי "בכלל נתרבו בדור-ההשכלה בגרמניה היצירות המיוסדות על נושאים מן התנ"ך... ביחוד נתרבו אז היצירות העוסקות באבות התנ"כיים".
תנ"ך
שירי תפארת... מחברת שניה/שלישית/רביעית/חמישית/ ___
בנוגע למחיר הספר, ב"מחברת שניה" של שירי תפארת נאמר כי מחירה "כמו מחיר הראשונה והוא ט"ז פגים".
האיור הראשון והאחרון הינם ציורים של דמויות היסטוריות, על סמך פסוקים מקראיים.
בכרך הראשון של שירי תפארת (בעותק לפנינו) אין שמות מממנים. עם זאת, במחברת השניה ישנה הודעה ארוכה ומפורטת החתומה על ידי וולפסון וברי"ל, אשר לפי עדותם כאן הוציאו לאור את המחברת הראשונה, במימונם. למרבה אכזבתם, היה זה כשלון מסחרי: "בלבבנו אמרנו, בוודאי יקפצו הקונים עליו, ועל ידם הושב יושב לנו הכסף אשר הזלנו מכיסנו להוצאת הדפוס, כי לא להרבות על ידו כסף וזהב גשנו אל המלאכה הזאת, כי אם לכבוד ה' ותורתו ולכבוד המחבר המהולל לבדו" - אך "אין דורש ואין מבקש".
וייזל מפנה את ספרו הן "לקורא המשכיל" והן "לקורא דל התבונה". (עמ' [9] בהקדמה)
לפי שאנן, א', עמ' 65, הספר מופנה בין היתר לאלה שמבקשים לנסות את כוחם בספרות העברית. "שאיפה מודעת ומרובת יומרות לוויזל [היתה] להיות דוגמא ומופת למשוררים עבריים", כותב שאנן, ומצטט מתוך דברי המבוא של וייזל: "ללמדם דרכי השיר ובמה ינעם אל לב הקורא, וירגילו עצמם לעשות כמתכונתו".
לפי המוציאים לאור של הספר (וולפסון וברי"ל), הכרך הראשון של שירי תפארת לא התקבל באותה התלהבות מצד הקהל היהודי כפי שהם ציפו. (כך בדבריהם בפתיחת הכרך השני.) לעומת זאת, לפי טענתם ההתקבלות בקרב לא יהודים היתה חיובית: "רבים מגדולי ונכבדי העמים שמחו לקראתו ויתאמצו להגות בו תמיד".
אכן, מלומד נוצרי (הופנגל) כתב ביקורת נלהבת על החיבור בכ"ע שערך:
Hufnagel: "Für Christenthum, Aufklärung und Menschenwohl", Bd. II, Heft 4, 311 ff
ראו גם דברי השבח מאת ביסטר בכ"ע שלו (הירחון הברלינאי, ינואר 1793, עמ' 93 והלאה, לאחר פרסום תרגום החיבור לגרמנית.
ספר זה עורר ויכוח בין העוסקים בתחיית הספרות העברית על איכויותיו ומעלותיו.
לפי קלויזנר, א', עמ' 139 והלאה, ושאנן, א', עמ' 68, ישנה התייחסות חיובית לספר בתוך:
שלמה לוויזון, מליצת ישורון (וינה תקע"ו); שי"ר, בהקדמה לשארית יהודה; שיר של אד"ם הכהן.
התייחסות שלילית לספר/רתיעה מן הספר בתוך:
אגרת מאת שד"ל אל לטריס;
גריץ-טריווש, דברי ימי היהודים (וילנה תרס"ט);
אורי קובנר, חקר דבר;
Franz Delitzsch, Zur Geschichte der Juedischen Poesie, Leipzig 1836
ועוד
Yes