חלק א' - "מבוא-איינלייטונג": תיאור אותיות, תנועות וטעמים (עמ' א'-לא').,בן-זאב מדבר על תכונותיו של האדם, המבחינות אותו מן החיות - השכל (=יושר ההגיון, הלוגיקה); הדבור (=יושר המבטא; גרמטיקה), והכתיבה (=יושר הכתיבה; ארטוגרפיה). הוא טוען כי היהודים מוכרחים ללמוד להכיר את שפתם העברית על בורייה, כמו שהלא-יהודים שולטים בשפתם-הם. הנסיבות הביאו לקושי עם העברית: א)
"קיום הלשון בקיום אומתה" (עמ' [4] של ההקדמה)- ובשל הגלות מיעטו לדבר בה ושכחו את השפה, כשהשריד היחידי שמשמר אותה הוא כתבי הקודש; ב) העברית אינה לשון מדוברת, והוראת העברית נעשית על ידי "מורי הילדים אשר בזמנינו ובמדינותינו (זולתי הספרדים) רובם אינם יודעים מאומה מחכמת הדקדוק" (עמ' [5] של ההקדמה). כמו כן, הריחוק בזמן ובמקום מן המקום בו היתה העברית חיה, יוצר קשיים ואי-הבנות של השפה. בן-זאב טוען כי אלה הן הסיבות שהניעו אותו לכתיבת הספר: א) יש צורך בספר
דקדוק עברי מקיף, וכזה אין בנמצא; ב) יש צורך בספר שמבוסס על סדר לימוד עיקבי;
ג) יש צורך בספר שבנוי על עקרון הלוגיקה של השפה, בהמשך לדרכו של מנדלסון, משה. בן-זאב
מתאר את מבנה הספר שלו (ראו פירוט באצבע של שדה "תוכן עניינים" בחלונית "מבנה הספר"), וחותם באמירה כי ספר זה יהיה אולי קשה ללמוד עצמי של ילדים ונערים.